עליות וירידות בקופנהגן השטוחה

אהלן,

קופנהגן היא עיר סופר-מסודרת וסופר-ירוקה. לא רק מבחינת הפארקים, העצים בשדרות והצמחייה המקשטת כל מקום אלא גם מבחינת ההתנהלות המקיימת שבה. המערכות של מחזור פסולת מוצקה, שימוש באנרגיה ירוקה ומחזור מים ראויות ממש להערצה. את הזבל למשל, מפרידים פה בכל מקום. בתעשייה, במקומות המסחר ובבתים (אפשר גם לא, אבל אז יש לשלם את מחיר ההפרדה). רוב האנרגיה מופקת מהשמש והרוח כולל שדות של מאות טורבינות זרועות בקרקעית הים, שורות-שורות של "שבשבות" עצומות שרגליהן טובלות במים וראשיהן מסתחררים באיטיות.

עד כאן זה נשמע מוכר, אבל נושא הפסולת העירונית מטופל באופן יוצא דופן. ממש במרכז, על שטח שנכבש מהים עומד 'קופנהיל' - איקון עירוני המשמש תחנת כוח שמפיקה אנרגיה מ... אשפה. גמרו לבנות את האתר, מלבני אלומיניום ענקיות ב-2019 ומאז, הוא לא רק מייצר אנרגיה (נקייה) מ-440,000 טונות זבל בשנה, אלא גם משמש כ: מרכז ספורט – קיר טיפוס (הגבוה בעולם) על אחד מצידי ה"גבעה"; מסלול סקי(!) במורד הגג המשופע והירוק; אזור כושר; ואפשר גם לעלות עליו לנקודת תצפית נהדרת על העיר, לקפה ופגישה. וורסיה דנית של "החיים בזבל".

האנרגיה המיוצרת בקופנהיל משמשת לחימום המים של 150,000 בתים בעיר. ברדיאטורים בבית ובברז החם במקלחת שלנו זורמים מים, שרוב הסיכויים, חוממו בעזרת האנרגיה המופקת מזבל.

המים עצמם, מגיעים משאיבת מי תהום בסביבה. הם אמנם נחשבים באיכות גבוהה מאוד ללא טעמי לוואי, אבל הם עמוסים בסידן פחמתי/שאריות מאבן גיר. אנחנו מרגישים את זה היטב במיוחד בגלל שהבית והתשתיות בשכונה ממש ישנות. במטבח, זה גורם לקומקום להחנק מידיי שבוע ולכוסות "הנקיות" לצאת חלביות מהמדיח. במקלחת, המים זורמים בזרזיף לא מספק, הצינורות זועקים לצנתור והברזים עם ארטריטיס, בקושי מסתובבים.

בעבר, חלק מהמים הגיע מאיסוף מי גשמים במאגרים מקורים. אחד מהם, מאגר בשם Cisternerne = סיסטאנן = בור מים שנבנה ב-1859 והפסיק לתפקד ב-1933, הפך ב-2013 למוזיאון מיוחד.

האתר עצמו הוא חלל גדול תת קרקעי, בנוי קשתות, מעין כנסיה עתיקה שקועה במעבה האדמה. מאגר שמזכיר קצת את בריכת הקשתות ברמלה, רק גדול פי 4 לפחות. לפני כמה חודשים ראינו שם תערוכה נהדרת " Event Horizon " שיצר האמן הארגנטיני Tomás Saraceno. הוצגו קטעי סרטים וגופים חלליים מרחפים שהוארו והשתקפו על המים באפקטים נפלאים. המעבר בין המוצגים נעשה בסירה שהשטנו לאורך מסלול, בין העמודים - בחושך מוחלט ובשקט.

לפני כשבועיים נכנסנו לתערוכה אחרת “Multiple Realities”, שיצרה האמנית היפנית Chiharu Shiota. הפעם, החוויה הייתה שונה לגמרי. המאגר רוקן ממים, ההתניידות הייתה ברגל, חלקה על קרקעית המאגר וחלקה על שביל ברזל. חלל הכניסה הפך מבוך, רשת סבוכה של קורים שעטפו את העמודים, נמתחו ביניהם ודקרו את הרצפה והתקרה. בחלקים אחרים, שנותרו בהם קצת מים, השתקפו והסתובבו גופים חלולים, אדומים ושמלות חופה מגודלות.

אז למי שמתעניין ויגיע לביקור, שווה ממש לרדת לבורות המים ולטפס את "גבעת" קופנהיל. רק שתדעו שבמקלחת שאחרי, צריך לחכות למים החמים לפחות 5 דקות, על השעון.

מתגעגעת,

קיר טיפוס על הקופנהיל

סקי במורד ה"גבעה"

"Event Horizon" - סיסטאנן

“Multiple Realities” - סיסטאנן