Search

חורף

Tamar Akov
Mar 20, 2022
3 min read

אהלן,

עכשיו לקראת סוף החורף הרשמי, ה-21 למרץ, שמציין את היום השווה, חשבתי לעשות סיכום קור עונתי.

דנמרק צפונית וחשוכה כהוגן בחודשים דצמבר-ינואר (זריחה ממושכת בסביבות 08:30 ותחילת דמדומים ב-14:30), עניין שמטשטש את גבולות היום והלילה ומטרלל לגמרי את השינה. המחסור באור שמש בהיר ולא מסונן, כמו שאנחנו רגילים בלבנט, גם גורם לדכדוך חורפי טיפוסי. אבל על הקור, אי אפשר לקטר יותר מידיי.

גם בגלל שצודקים הדנים כשהם אומרים ש"זו לא שאלה של טמפרטורה אלא של איך מתלבשים כשיוצאים החוצה", ובאמת הדנים לא מתביישים ללבוש שכבות, לחבוש כובעים, להתעטף בצעיפים, להסתובב עם כפפות (יתומות ניתן למצוא לעיתים קרובות על הקרקע, ה"אשפה" היחידה שעשויה להתגלגל ברחוב) ומעל הכל, מעילים דמויי איש המישלן שמגיעים עד מתחת לברך. על אופנים רואים רוכבים עטופים בסוג של אוברול שמגן גם מפני הגשם, ובגני המשחקים משתובבים ילדים קטנטנים מתוקים מאוד, בחרמוניות וכובעים, שנראים כמו בובות ממולאות (כולל הלחיים הוורדרדות).

וגם בגלל שהטמפרטורות לא ירדו מעבר ל-2-3 במינוס, לפחות אצלנו בשכונה. שלג ירד מעט מאוד, החזיק אולי יום (וגם כשהכל כוסה בלובן, ניתן היה לראות את רוכבי האופניים שועטים ופעוטות צוהלים על הנדנדות בגן), ונמס לשלוליות שנקוו מתחת למרזבים.

ככלל, עניין הקור מגובה במסורות דניות שמתורגלות כבר מילדות. למשל, הדנים מוציאים את התינוקות שלהם החוצה בזמן תנומת הצהרים, גם בשלג. זה המנהג ואפשר ממש לראות שורות עגלות מאוישות, חונות במרפסות של גני הילדים בזמן מנוחת הצהרים, אמהות יושבות בכוונה מחוץ לבית הקפה או אבות מנענעים עגלות בפארק, בכפור. ישנם גם גנים skovbørnehave - forest kindergarten = סקוברנהוו ובתי ספר, שבהם הילדים נמצאים בחוץ כל היום, מסתובבים להם חופשי ביער (עם מעט מאוד שמירה), גם כשיורד מבול.

דווקא בימים שמשיים הקור כואב יותר. השמש הבהירה קפואה ומשקרת והמשבים שבאים מהים, פחות או יותר ב-360 מעלות, מעיפים לכל עבר את מעלות החום הבודדות שעוד נותרו (ועדיין, אלה שעות אור יקרות מפז לעומת האפרוריות השלטת). בכל פעם שאנחנו עושים הליכה בשטח פתוח - חוף ים, יער, לאורך אגם או פארק (יש כאלה בלי סוף) והרוח חודרת בין השכבות, אני חושבת על איך לעזאזל הוויקינגים האלו, לפני 1000 שנה שרדו את הכפור, חשופים על הים, בשייט לכיוון איים רחוקים – אנגליה, איסלנד, גרינלנד. כנראה שההיסטוריה (ונטפליקס) מספרים על אלו ששרדו. אלו שלא, מטבע הדברים, לא זכו להעביר את הגנים החלשלושים שלהם לדורות הבאים.

ואפרופו ים, הדנים אוהבים מאוד לא רק לשוט אלא גם את הרחצה בו, בכל ימות השנה(!). אפילו בשלג אפשר לראות אנשים נכנסים למים בעירום לשחייה קטנה ומרעננת. נשים, גברים וילדים. לאורך החוף של קופנהגן, פזורים ביתני עץ על כלונסאות שטובלות במים. אלה מועדוני רחצה קהילתיים Søbad=Subel, מרחץ חוף, שצריך להיות חבר בהם כדי להיכנס ולהנות לא רק מהמים הקפואים (אחד השומרים שלנו סיפר שלפעמים צריך ממש לשבור שכבת קרח דקה כדי לטבול), אלא גם מסאונה משותפת, לוהטת ומזמינה. באופן מסורתי את הרחצה מבצעים ב-3 סיבובים: ים-סאונה, ים-סאונה, ים-סאונה, בסדר הזה בדיוק. במסורת הדנית, לא "מתגברים" את הגוף בחום לפני שחוטפים את הקרח בפרצוף. אנשים פה מוכנים להישבע ביתרונות הבריאותיים של השיגעון הזה והראייה לכך היא רשימות ההמתנה הארוכות להיות חברים במועדונים האלה, סיפור שלוקח לעיתים גם 20 שנה.

ממה שסיפרו לנו, בשלושת העשורים האחרונים, לעיתים נדירות מאוד-מאוד הים בין דנמרק לשבדיה קפא. לפני 10 שנים לערך מכרה דנמרק את 3 מפלסות הקרח שלה אחרי שבמשך 16 שנים הן עמדו מיותמות וחסרות מעש. אבל פעם זה היה אחרת. יש חוק מצחיק מ-1658, בזמן אחת ממלחמות דנמרק-שבדיה, שמתיר לדנים להרביץ במקל לכל שבדי שחוצה את הים בהליכה ומגיע לחוף (בנקודה הצרה ביותר, בין Helsingør – Helsingborg אלסינור לאלסינבור הרוחב הוא בסך הכל 4 קילומטר). ממה שהבנתי החוק מעולם לא בוטל אבל אין בימינו אלימות מהסוג הזה על החוף. אולי בגלל שהמדינות כבר הרבה מאוד שנים לא מתקוטטות, וגם, שינויי האקלים לא ממש מוביל לכיוון קיפאון מים גלובלי.

בחזרה לחורף המקומי, אני מודה שעברנו פה כמה חודשים קצת מדכדכים באפרוריות כללית: אור דלוח, ים קודר, שמיים חנוקים וטבע מונוטוני שנע בספקטרום בין לבן לשחור. אבל הדנים מתעקשים שיש לכל זה תרופה בדוקה: ה-'Hygge = Huge, הוגה! 5 אותיות שאמנם אומצו מנורבגית עתיקה, אבל כאן מתייחסים אליהן ולמושג שהן מייצגות כמעט כמו אל דת. הוגה מגדיר מן סביבה אינטימית שנותנת הרגשה חמימה, בטוחה ונינוחה (גם חברתית) שמכסה את כל החושים ומומלצת בחום. במיוחד לכל המבואסים, מבודדים ומדוכאים עונתית. להוגה ניתנת תשומת לב אינסופית וצרכנות שלא תבייש אף אמריקאי- הדנית הממוצעת תטוס מהעבודה הביתה (ב16:30 ישתחרר העכבר מבין האצבעות), כדי לבלות את החשכה עם משפחה וחברים לאור נרות (וגם עם לא מעט אלכוהול), אנשים יתחמקו מלצאת למפגשים בחוץ או אצל זרים וחנויות שלמות מוקדשות פה לנושא הזה. הן מציעות נרות ריחניים, שמיכות חמימות, סווצ'רים רכים, שוקולדים, ספרים, תה ריחני, יינות ועוד ועוד. בבית דני ממוצע אפשר למצוא לא מעט מהכל ובשימוש אינטנסיבי לאורך כל העונה הקרה.

אז למרות שלא חסרים לנו פולחנים, אין לכך הצדקה אקלימית, ונרות ריחנים הם לא הדבר הירוק ביותר, לדעתי הוגה זה דווקא מנהג ששווה לאמץ (במיוחד את סיום העבודה בשעה שפויה).

מתגעגעת,