למי מצלצלים הפעמונים

אהלן,

הדנים מתחתנים ומתים בכנסייה. חוץ מזה, הם לא ממש מגיעים אליה למרות שברחבי העיר אפשר לשמוע צלצול פעמונים לאורך כל שעות היום. יש בקופנהגן ובדנמרק בכלל יותר מ-2,000 כנסיות, רובן פנינים ארכיטקטוניות, בנויות בסגנון שרווח בתקופת הקמתן: רומנסק, גותי, בארוק... אבל מה שלדעתי יפה במיוחד, זה האיפוק היחסי והאסתטיקה בפנים. גם בגלל שמדובר בסקנדינביה וגם בגלל שרובן הגדול של הכנסיות לותרניות ולא קאתוליות. כלומר, כמות הזהב, הפיתוחים, הקישוטים, הציורים הקודרים והפסלים של הקדושים נוטפי הדם מוגבלת בהחלט. המבנים עצמם- החומרים מהם הם בנויים, ריבויי העץ, חלוקת החלל, האור שחודר דרך החלונות, התקרות הגבוהות והעמודים שמתמרים אל-על, נמצאים באיזון הרמוני עם הפנים ויוצרים חללים נהדרים.

כמו רוב המדינות הלותרניות דנמרק התחילה כקאתולית. המלך הוויקינגי Harald Blåtand Gormsen= האל בלוטן גומסן, בכינויו Blue-tooth, שמלך בשנים 958 – 986, הוא זה שאימץ את הנצרות והפך את השבטים הוויקינגים בזילנד, פון ויוטלנד (היום נקראים דנמרק), יחד עם נורבגיה וצפון גרמניה לממלכה מפוארת (וסופסוף מתורבתת בעיניים אירופאיות).

השם בלו טות' נשמע מוכר עם סיבה טובה. התקשורת האלחוטית לטווחים קצרים שכולנו משתמשים בה נקראת על שמו של אותו גומסן. אמנם ההמצאה משנת 1994 במקורה שבדית (פיתוח של חברת אריקסון), נתן את השם ב-1998 אמריקאי מאינטל אבל ההשראה באה מהסיפור ההיסטורי על אותו מלך וויקינגי מאחד. גם הלוגו המוכר כל כך מורכב מאותיות ראשי התיבות של המלך: (ᚼ, Hagal) ו- (ᛒ, Bjarkan)

ממלכת דנמרק הפכה לותרנית (Evangelical-Lutheran) בשנת 1536 יחד עם הגדרת הכנסייה כ"כנסיית העם" Folkekirke. הכנסייה עד היום נתמכת על ידי המדינה, ועומדות בראשה הרשות הדתית והרשות חילונית המורכבת מהמלכה ובית הנבחרים. החוק מחייב כל דנית ודני לשלם מיסים מיוחדים להחזקה ושימור הכנסיות המקומיות, דבר שאנחנו בהחלט נהנים ממנו, כי למרות שהכנסיות ריקות בדרך כלל, הן מתוחזקות היטב ומשמשות לאירועים שונים, בעיקר מוזיקליים. כבר הספקנו לשמוע לא מעט הופעות נהדרות בכנסיות - קונצרטים מקסימים בחללים מעוררי השראה. כמו למשל רסיטל לפסנתר עם מוסיקה של באך, כשפסנתר הכנף ממוקם בדיוק במרכז הכנסייה, מתחת למודל אונייה ענק תלויי באוויר, או הופעה של מקהלה גאנאית רבת משתתפים ששרה ורקדה נהדר בבגדים צהובים, אדומים וכחולים לכבוד יום העצמאות של גאנה.

ועדיין, ישנן גם כמה כנסיות קאתוליות בקופנהגן ולא מזמן הוזמנו לאחת מהן לאירוע בלתי נישכח - המפגש השנתי של הבישוף של קופנהגן עם השגרירים הזרים. כאן אני חייבת להתוודות שבאופן לא דיפלומטי הייתי לגמרי משועשעת.

הטקס הדתי התחיל בעמידה של כל הקהל בינות לדרגשי התפילה כשהכמרים והבישוף בראשם הולכים בצעד מדוד ומתוזמן בין השורות, בדרכם מהכניסה האחורית אל אזור האפסיס (המזבח). תהלוכה קטנה בזהב וכסף: גלימות, כובעים מחודדים, חגורות וסרטים מנצנצים מכתף למותן כמו בתחרויות מיס עולם. כל זה בליווי ה"פרימוס, אספרגוס, קוסקוס" של "זהו זה" – מילמול וטילטול לכל הכיוונים של כלי פולט עשן. אחר כך התחילו המשתתפים לשחק כסאות מוזיקליים - להחליף מקומות, לעמוד, לשבת ולחבוש לבישופ כובע משולש שוב ושוב. במהלך הטקס, הם חבשו והורידו, חבשו והורידו את הכובע איזה 20 פעם, בחיי, כשכל הזמן העשן מיתמר לעננים דחוסים ומסתיר חלק מהאקשן. כמובן שלא חסרו תפילות וברכות בלטינית ולגראנד פינאלה, שרו כולם איזה פזמון חוזר שנשמע בדיוק כמו "דיי דיי דיינו" או לחילופין "כי לו נאה, כי לו יאה". מזל שזה נגמר שם כי "אחד אלוהינו" לא ממש מתיישב עם "האב, הבן ורוח הקודש".

בקבלת הפנים שהתרחשה אחרי הטקס. שמענו לקינוח את סיפור הזזת 'נציגות הוותיקן לסקנדינביה' מדנמרק לשבדיה, מפי שליח הוותיקן לאותו אירוע, בחור (כומר) אמריקאי גבוה ונחמד. מסתבר שבמשך שנים ארוכות השגרירות הייתה ממוקמת בקופנהגן, גם בגלל שהעיר הרבה יותר נחמדה ועם מזג אויר עדיף וגם בגלל שטיסות מרומא נחתו בקופנהגן. עד שיום אחד שאל המלך השבדי את האפיפיור למה? שהריי בשבדיה יש הרבה יותר קאתולים מאשר בדנמרק (125,000 לעומת 40,000) ובכלל, כבר אין טיסות ישירות לרומא מדנמרק, אבל SAS טסה בקו שטוקהולם-רומא כמה פעמים בשבוע. מאחר שלאפיפיור לא הייתה תשובה משכנעת, הוחלט להעביר את השגרירות לשטוקהולם לשביעות רצונו של המלך.

אותו אמריקאי שהיה אז השגריר תיאר את כאב הראש שחווה כשחיפש משרדים לרכישה ואת הקשיים בהם ניתקל בעקבות המהלכים המשפטיים והאדמיניסטרטיביים שהיו צריכים להעשות. ביום שנחתם חוזה הרכישה של המשרדים בשטוקהולם, הודיעה חברת SAS שהיא מפסיקה את הטיסות מרומא, אבל לדברי האמריקאי, זה כבר היה מאוחר מידיי לעצור את המהלך.

כמה חודשים אחר כך הביעה באופן נחרץ המלכה הדנית את אי שביעות רצונה מהמעבר, כי מסתבר שגם בעולמות הגבוהים (בין מלכים) ובעולמות העוד יותר גבוהים (הכנסייה), בתחום הנדל"ן קיים השילוש הקדוש: לוקיישן, לוקיישן ולוקיישן.

מתגעגעת,

כנסיית השיש - הכנסיה של המלכה

כנסייה קטנה וטיפוסית ב- Taarbæk, עיירת דיג צפונית לנו

פנים אותה כנסייה

בכמה וכמה כנסיות פגשנו את השם המפורש מעל דלת הכניסה

קברים מלכותיים בכנסייה העתיקה של רוסקילדה

הכנסייה בתוך ארמון Hillerød, מקושטת בגרנדיוזיות לא אופיינית

העוגב בכנסיה של Koge

קונצרט מתחת לאונייה מעופפת

השגרירה של גאנה והמקהלה ברקע, בערב מוסיקלי שנערך בכנסייה

הטקס השנתי בכנסיה קאתולית בקופנהגן

זוג מצטלם על רקע כנסיית השיש