Search

CPR PCR ועוד

Tamar Akov
Jan 5, 2022
2 min read

Updated: Jan 31, 2022

אהלן,

טוב, אז מלבד זה שהדנים נחמדים, שמחים לעזור- כולם באנגלית משובחת (מהמוכרים בשוק הדגים ועד האצילים) והמדינה שלהם מתפקדת בדרך כלל לעילא, יש פה עניין בילתי מוסבר ומתסכל ביותר של "ים" אדמיניסטרציה ובירוקרטיה, חוף שגורם לזרים (במיוחד דיפלומטים) להתנפץ עליו שוב ושוב.

זה מתחיל בזה שלכל דני ודנית יש מן מספר זהות: (תופים ברקע) ה-CPR , להבדיל אלפי הבדלות מ-PCR

המספר הזה מלווה פחות או יותר כל פעילות בחיים וכל טרנזקציה כספית שהדנית הממוצעת רוצה לעשות

אי אפשר בלעדיו להיות מנויה במועדון כלשהו, ללכת לרופא, ללמוד במוסד חינוכי וכו

מובן שללא המספר, את שקופה, על גבול הלא קיימת.

לדיפלומטים, משרד החוץ הדני מנפק את המספר

זה לוקח חודשיים "בלבד"

גם כשסופסוף הוא מגיע, הוא לא "באמת" קיים ולא מקושרת אליו כתובת

מה שממשיך לסבך חלק מפעילויות פשוטות ונדרשות.

למשל, המספר הזה שחיכינו לו בכליון עיניים, לא איפשר לי לפתוח מנויי בחברת טלפון

גרר סיוט טלפוני בדנית עם נציגים מנומסים אבל חסרי ישע,

שבוע תלות בוואטצאפ ללא טלפון ו...

החלפה של המספר הראשון (שרציתי לשמר)

דבר שמנע ממני להכנס לאתרים (שכבר נרשמתי אליהם)

שמאמתים משתמש עם קוד שנשלח ל... טלפון.

גם בדיקת PCR הסתבכה, ואמנם הצלחתי לעשות אותה, תוך שיכנועים שאני בעצם "זרה"

אבל לא היתה לי דרך לגלות את התוצאות,

עד שלא קיבלתי מספר חשוב נוסף (חצוצרות ברקע) ה-Nem ID

שאותו מקבלים בדרך כלל בבנק.

אבל בנקים פה לא רוצים להתעסק עם זרים

פתיחת חשבון דורשת (כמובן) את ה-CPR מיודענו

ולוקחת נצח - בסביבות 8 שבועות נוספים.

גם זה אחריי נון-סטופ טלפונים, והגעה לסניף (בחוצפה ישראלית) בלי תור-

על מנת לקבוע תור.

ועדיין היו כל מיניי מסמכים שבכל פגישה (היו כאלה 3 לפחות) היינו צריכים להביא.

שבועיים (נוספים) אחרי, בשעה טובה, קיבלתי SMS ובו הוראות להשלמת התהליך:

אני צריכה להגיע לבנק עם מספר ה- Nem ID שאותו אני אמורה לקבל ב... בנק

אחרי ש... יש כבר חשבון.

על כרטיס האשראי והקוד המלווה (שלא הגיע) אני לא אפרט כדי לא לעצבן, אבל האמת היא, שמה שמוסיף על התסכול היא העובדה, שכולם פה בטוחים שההתנהלות הזו הכי קלה בעולם, ידידותית לגמרי וסופר נגישה, גם כי הכל כתוב ב... דנית!

אז 4 חודשים אחרי, אנחנו כבר קצת רגילים, אבל עדיין, מוצאים את עצמנו לעיתים, טובעים בתוך אותו ים דני של דרישות אדמיניסטרטיביות, אפליקציות ומסכים לא מובנים, שכנראה צריך להיות ויקינגי חסון כדי לצלוח אותו בשלום.

מתגעגעת,