Search

Smoke on the water

Tamar Akov
Apr 23, 2017
3 min read

אהלן,

לפני כמה ימים עשינו טיול מג'וייף במיוחד לווראנאסי, שידועה בעוני, בצפיפות ובהזנחה שבה וגם שלא במקרה, בהיסטוריה עשירה ובחשיבותה הדתית - הלב הפועם של הודו.

אז ווראנאסי היא בין הערים העתיקות היחידות בעולם שהחיים בה מעולם לא פסקו (גם ירושלים...) וחוקרים גילו בסביבתה שרידים מלפני 4000 שנה. המיתולוגיה של ההינדואיזם מספרת ששיווה עצמו הקים את העיר במקום שבו הפאנדאבים, הגיבורים המיתיים של המהאבהארטה, פגשו אותו וביקשו מחילה על רצח אחים(!) שביצעו.

ובאמת, בווראנאסי החיים והמוות, הארצי והשמיימי, הסחי והטוהרה, הדחוי והנערץ, החשוך והמואר, והעבר וההווה מעורבבים. עיר שהיא הרבה עולמות (ומלואם).

העיר העתיקה מצטיינת בצפיפות, בלגאן וליכלוך - שיאנית הודית אמיתית. אם בג'ודפור נאלצנו להתנייע בריקשות כי מכוניות לא עוברות בסמטאות, בעיר העתיקה של ווראנאסי בקושי אפשר לעבור עם אופנוע (לא שזה מפריע לרוכבים לצפצף ברעש מחריש אוזניים ולדרוס את רגלי ההולכים). קרה לנו שנתקענו בנקודה מסויימת כי נוצר פקק תנועה או בעצם פקק עמידה בעקבות פרה שחסמה את המעבר לפרה בכיוון הנגדי וכל מי שמסביב נאלץ לחכות בסבלנות עד שהבהמות מצאו פתרון לבעייה. בווראנאסי בתוככי הסמטאות, חשוך ומטונף ברמה של דילוג בין שקיות אשפה, מוקשים לא ברורים ושפכים. כמה צינורות ביוב יש בכל זאת בעיר, ומצאנו את הפתח שלהם על הגדה, נשפכים ישירות לגאנגס הקדוש שבו מיטהרים מידיי יום מליוני אנשים באדיקות רבה.

ובכל זאת, העיר הזאת, שמשמשת לאורך כל השנים (בנוסף למרכז תעשייתי וצומת מסחר) למרכז רוחני, מעוררת פליאה. מגנט למליונים שמגיעים אליה מידיי שנה ומשתתפים בהתמסרות מוחלטת, ברחצה, בתפילות ובטקסים שמתרחשים לאורך67 Ghats - שיפולים מדורגים על שפת הנהר שמאפשרים גישה נוחה למים.

ב- Assi Ghat, וב- Manikarnika Ghat מתקיימים הטקסים המרכזיים, מידיי יום לעיניי ההמונים, השכם בבוקר ובערב עם צאת החמה. פסטיגל בהנחייתם של ברהמינים שמשתתפים בו מאות אלפי אנשים, בצפייה מסירות שחונות ממול לגדה או בישיבה לאורך המדרגות. ההופעות האלה מתוזמנות היטב והן משלבות תפילה, שירה, תנועה, תלבושות צבעוניות ותפאורה מושלמת (הארמונות והבתים שמתנשאים מעל והמדרגות שמשתפלות מטה). בטקסים גם משולבת הרבה אש בכוריאוגרפיה מרהיבה, כלהבה בודדת שמוחזקת בתוך כלי מוזהב ונחשי, או כפירמידת אש שמונפת ומסובבת מסביב לראש ומייצרת אפקט מרשים וכמובן... הרבה עשן.

המיקום המסויים של וואראנאסי, בקטע שבו הנהר זורם צפונה למרות שהכיוון הכללי של הגאנגס הוא דרום מזרח, יחד עם היותה מרכז כל כך עתיק של שייוויזם הפך אותה כנראה לקדושה ביותר מבין 7 הערים הקדושות להינדואיזם וגם למשמעותית מאוד לג'ייניזם ולבודהיזם (הבודהה נשא את הדרשה המכוננת שלו שם ב528 לפנה"ס). לפי האמונה ההינדו גופת אדם שנשרפת על גדת הנהר הקדוש בוואראנאסי והאפר שלה מפוזר בנקודה זו, מאפשרת לנשמה שיחרור מלא (מוקשה), פטור מלהמשיך ולהתגלגל בגילוגולים עתידיים. ואחד העוסקים במלאכת השריפה (שלפי המוסכמות החברתיות-דתיות שייך לאחת מקאסטות הטמאים) הוסיף והסביר שאסור לקרוביי המת לבכות, לכעוס או להתלונן, כי אז הנשמה לא תוכל לעזוב את העולם קלילה ושלווה.

ואכן, על שפת הנהר נשרפות גופות 24 שעות ביממה, 150-200 בממוצע ליום ולפעמים גם 300. מאחר שכל מדורה כזו של מת מחסלת בסביבות 300 ק"ג של עץ, בנקודות מסויימות על הגדה ניתן לראות ערמות עצומות של עצים מסוגים שונים שנשקלים ונמכרים לפי הסוג, המשקל והאמצעים הפיננסיים של המשפחה. לאתרים האלה לא ממש נכנסנו בעיקר בשל כבוד המשפחות שעמדו שם להיפרד מיקיריהם בתוך עשן סמיך.

ועוד על הגאנגס, בכל שעות היום והלילה ניתן לראות קעריות קטנות צפות (משה בתיבה) שמכילות פרחים, פירות ונרות דולקים - מינחות, בקשות ותפילות שאנשים רבים / משפחות משלחים על פני המים. כמו פתק בכותל אבל יותר ציורי ויפה (אם כי בעייתי ביותר ל"סדר ונקיון" של הנהר).

ועוד מיקרו- עולם אחד בווראנאסי, שדה התעופה, שגם הוא צפוף, מבורדק ומבולגן. באולם היוצאים, מתוך כל שערי היציאה לטיסות, שער 4 הוא היחיד שממנו משלחים נוסעים אל היעדים השונים. למרות מסכי הטלוויזיה שמוצבים מעל ואמורים להקרין את מספרי הטיסות, כמה חברה שעמדו כנראה בהצלחה בדרישת התפקיד העיקרית (קול חזק) עומדים ומכריזים את יעדי הטיסות העכשוויות. עמדנו שם מבולבלים עם עוד מאות נוסעים, לא בטוחים לאן ומתיי לצאת. עמד איתנו בתור איש יחף שהתייחס לגמרי בטיבעיות לכך שהוא עולה למטוס ולא במדרגות מקדש אל פסלון נערץ. כשכבר הכריזו סופסוף על הטיסה שלנו ואימתנו 3 פעמים ליתר בטחון את המספר, היעד ושם החברה, יצאנו למשטח ו.... לא מצאנו את המטוס! המטוסים חנו כמו במגרש של ה"סופר" והנוסעים הסתובבו בינהם מחפשים לאן לעלות. בסוף כמובן מצאנו את המטוס שעמד מתחבא מאחור.... והמראנו לנו הביתה מבעד לאובך אבל עם מזכרת קטנה – בקבוק עם מים (צהבהבים) קדושים, הישר מהגאנגס.

מתגעגעת,