Search

עלי באבא והשודדים

Tamar Akov
Feb 25, 2017
4 min read

אהלן,

בסופ"ש, במסגרת הנסיון הנואש שלנו "להספיק ולראות" כמה שיותר לפני החזרה ארצה, נסענו עם מיכל ומשפחתה המצומצמת לערים ג'ודפור וג'ייסלמר שבמדינת רג'אסטאן. לא שאפשר באמת "להספיק" את הודו, ואפילו חיים שלמים כפול 20 לא יכסו את מה שיש לראות פה, אבל בכל זאת, אנחנו לא מוותרים...

אז שתי הערים האלה מיוחדות ושוות לגמרי ביקור ובכלל, נדמה לי שהמדינה הזו, רג'אסטאן מגלמת באיזשהו אופן את תמצית צפון הודו.... ואוליי בעצם לא. היא הגדולה בשטחה, עשירית מהשטח הכולל של הודו, בגודל של גרמניה בערך, גם במספר התושבים (אופס... כבר יותר), וחלק גדול ממנה מידברי (מדבר ת'אר). ברג'אסטאן נמצאו שרידים לתרבויות קדומות כבר מ-3300 לפנה"ס, לאורך השנים צמחו בסביבתה דתות ומרכזי אמונה כמו הג'ייניזם והבודהיזם והיא שימשה מעוז למאמצים ממושכים למנוע את הפלישה המוסלמית (לא ממש בהצלחה). לפי מה שהבנתי, תחילתן של הנסיכויות (Princely states) ברג'אסטאן בשבטים של לוחמים (רג'פוטים) שניצלו את הריק שנוצר עם נפילתה של אימפריית שושלת גופטה ובסביבות המאות ה-5-6 כבשו שטחים ויצרו מעוזי כוח ותמיכה, ממש כמו בשיטה הפאודלית בארופה. ערי הבירה המבוצרות תחת שלטון מלוכני (מהראג'ות) נוצרו קצת יותר מאוחר, החל מהמאות ה-9-10 והחזיקו מעמד עד ל-1949, כשצורפו להודו רבתי.

ג'ודפור וג'ייסלמר הן דוגמאות לערים שכאלה במרכזן של נסיכויות, וגם ג'ייפור, אודייפור, ביקנר ועוד, 22 בסה"כ ברג'אסטאן. לכל עיר שכזו יש את האופי והסגנון שלה למרות שלכולן חומות. ג'ייסלמר קטנה, מרוכזת ומטופחת יחסית להודו. מאחר שזו עיר מידברית ומבודדת, בעל הבית של המלון בו ישננו (בית מסורתי בן כמה מאות שנים), סיפר שבמשך תקופות קדומות העיר ניזונה מעושק של שיירות ומיתקפות על ערים קרובות... עיר של שודדים. אבל ג'ייסלמר נמצאת גם על דרך המשי והיוותה מרכז למסחר. בגלל הסביבה העויינת, התושבים חיו כל השנים בתוך החומות והעיר העתיקה דומה קצת לזו הירושלמית. בעיר עצמה חיו תמיד רק הינדואים שלא רצו שסוחרים ג'יינים ממולחים יבנו את המקדשים שלהם בתוך השטח המוגן. רק שוחד משמעותי בדמות חיזוק החומה ובניית צריחים (82 מתוך 99 נבנו במימון ג'ייני) איפשר את הבנייה של קומפלקס יפיפה של 7 מקדשים בלב העיר. על לינה בין החומות נאלצו הסוחרים רק לחלום. הצריחים האלה, שמיוחדים כל כך לעיר, נותנים תחושה, במיוחד בלילה כשהחומה מוארת, שזו עיר מאגדות אלף לילה ולילה פלוס (העיר נוסדה ב-1156), או לחילופין, משחק שח מטורף שהוגדל למימדי ענק.

כשהגענו בחושך וטיפסנו עם התיקים בידיים מאחר שהסמטאות צרות מידיי לרכב, נכנסנו בשער הענק פנינו שוב ושוב 180 מעלות, ולא ממש הצלחנו לראות איפה ומה, אבל בבוקר אי אפשר היה להסיט את העיניים מכל פינה, קיר, מרפסת או ג'אלי (משטח מחורר ומעוטר שמכסה על פתחים על מנת למנוע קרינה ישירה אבל מאפשר איוורור). זאת מאחר שחומר הבנייה המקומי והעיקרי - אבן חול צהבהבה, רכה יחסית, מאפשר חריטה עדינה והעיר כולה מקושטת בתחרה. הבתים הגדולים והמפוארים יותר נקראים האבלי (Haveli - Haweli) מהמילה Hawa – רוח, ורובם אכן בנויים בבנייה חכמה ויעילה כנגד החום המידברי עם הרבה פתחים, לבריזה שמצננת את החללים. בג'ייסלמר נכנסו לכמה, בינהם Salim Singh ki Haveli ששייך היה לראש הממשלה של אחד המהראג'ות במאה ה-17. הבניין עצמו חודש והורחב ב-1815 ונמצא במצב "לא מי יודע כמה", אבל העושר והיופי שלו עדיין נראים לעין, גם אם ויטראג' המראות הממוסגרות בזהב באולם המחול שבור ורצוץ (מסתבר שדיסקו זו לא המצאה מערבית) והמרפסות עוד שנייה נופלות.

גם בג'ודפור התאכסנו בבית ישן בלב העיר העתיקה, ארמון בן 500 שנה. כמה עשרות מטרים מהכניסה לאזור, כשרק התחלנו להתפתל בסמטאות, נאלצנו לעצור באיזושהי נקודה ונאמר לנו ש... "זהו, אי אפשר להתקדם יותר, מכאן, רק עם ריקשה". ובאמת, העיר הישנה של ג'ודפור צפופה אפילו במושגים הודיים עם סמטאות כל כך צרות שגם רכבים עם שלושה גלגלים נאלצים להתפתל קדימה ואחור בסיבובים, בין ביובים, אופנועים, כלבים/פרות, דוכנים ועוד. במלון עצמו קיבלו את פנינו 17 שוטרים, מספר שיא של שומרי ראש שבאו לחרף את נפשם בהגנה על דוידי. כמובן שזה היה מביך מאוד ולקח לירדן, איש הבטחון הישראלי שלנו, שעה לפחות להסביר להם שהם מטרד אמיתי, ושמספיקים שניים שישבו בחוץ עם הרובים המצחיקים והעתיקים שלהם. הדיון לגבי מי השניים ברי המזל נמשך גם הוא לא מעט זמן, אבל בסוף נפל הפור ואורחי המלון נשמו לרווחה.

ג'ודפור נקראת העיר הכחולה מאחר שבתים רבים (במקור של ברהמינים) צבועים בכחול אלקטרי. במשך השנים נצבעו עוד ועוד בתים בכחול הזה והמראה הציורי מהגג של המלון שלנו חשף בפנינו את המבצר והארמון המרשימים מאוד בגובהם ומתחת, העיר בקוביות כחולות, צהבהבות וורודות מגובבות אחת מעל השנייה. ארמון המהראג'ה של ג'ודפור מרשים במיוחד ובחצר ניצבים תותחים וקערות/כדים ענקיים לבישול מרוקעים מרצועות ברזל. גם האומגה שרצה ב6 חלקים מקצה אחד של ההר לקצה השני, בין החומות, מעל מאגר המים, מגניבה ביותר. את עלי באבא מצאנו בדמות סוחר ג'ייני ממולח שחולש על יקום של בדים (5 קומות של אולמות עמוסים במאות ואלפיי אריגים, שטיחים, צעיפים - עושר שלא יאמן). הסוחר הזה הצליח לעבוד עלינו ביג טיים אבל בכל זאת, יצאנו מהמערה שלו עמוסות בכמה אריגים יפים, שמחות וטובות לב.

מתגעגעת,