נפאל הרחוקה

אהלן,

טוב, אז הפעם, בעקבות גיחה של 4 ימים, חשבתי לנסות ולתאר מדינה אחרת - נפאל, השכנה מצפון, שדומה בעיניי להודו, למרות שהיא הרבה יותר קטנה (26.6 מליון איש בלבד). בנסיעה הזו, להרי ההימליה ולטרקים לא ממש הגענו, אבל את העיר הבירה דיי הצלחנו לחרוש.

אז בסביבות 1.5 מליון איש חיים בקטמנדו (ממש פיצפונת לעומת מומבאי), אבל בצפיפות ראויה. במיוחד הפקקים בעיר הרשימו אותנו כי בהשוואה למומבאי, קטמנדו עוד יותר בעייתית. הכבישים (אם הם לא נשטפו בגשמים) מחוררים בצורה כזאת שהרכבים נשמעים כאילו שמתפצחות להם העצמות, מספר המכוניות למטר בילתי אפשרי וזליוני אופנועים, כמו נמלים ממלאים כל חריץ. ממש משחק שעת עומס ברמה 60 כשאי אפשר לזוז יותר. בנוסף, כל מה שזז (או לא) ובמיוחד המשאיות פולט ענני חנק שחורים שמתערבלים באבק שעולה מהכבישים הלא סלולים. גם שאר התשתיות לא משהו, הפסקות החשמל תכופות, חיבור לרשת קיים רק במקומות מיוחדים, משאבות מים ידניות מזדקרות בהרבה מקומות ועוד...

אבל לא פלא, כי נפאל זו מדינה שסועה מרובת מאבקים פוליטיים, שכמו במשחקי הכס כבר עברה כל קטסטרופה אפשרית, ועדיין המציאות גוברת על כל דמיון. האגדה הנפאלית מספרת על המלך הראשון בשושלת שאה, Prithvi Narayan Shah, שהסתבך עם הנזיר גוראקנאת', יוגי בעל כוחות אל-טיבעיים, לא הסכים לשתות יוגורט שירק הנזיר (המשקה טיפטף על אצבעות רגליו) ושקולל בשל כך שהשושלת שלו לא תחזיק מעמד יותר מ-10 דורות. ואכן, ב-1 ביוני 2001 כל משפחת המלוכה הנפאלית, כולל המלך האהוב Birendra (ה-9 בשושלת) התיישבה לאכול ארוחה חגיגית ואז אחד מבני המשפחה ולא ברור אם זה היה נסיך הכתר Dipendra שהואשם באופן רישמי (אבל כנראה היה בעל יכולות יוצאות מן הכלל וירה לעצמו בגב כמה כדורים..) או בן אח המלך Gyanendra, שקצר את כולם בעוזי. 10 נהרגו, כולל המלך, אישתו, ילדיהם ועוד כמה נפצעו. אותו בן אח, שנהיה "הבא בתור", מלך במשך כמה שנים ספורות, ניסה להחזיר את המדינה למישטר מלוכני טוטליטארי וסולק ב-2005 בעזרת הפיכה עממית.

ובנוסף, באפריל 2015 חטפה נפאל רעידת אדמה קטסטרופאלית בחוזק 7.8 שהרגה 9,000 איש ופצעה עוד כ-22,000. יותר מחצי מליון איש נותרו ללא קורת גג וגם אלה שלא התמוטטו להם הבתים נשארו ללון בחוץ שבועות בגלל גליי רעד נמשכים וחוסר בטחון. במאי התרחשה עוד רעידה בעוצמה של 7.3 שהגבירה את הקטסטרופה. בכלל הנפאלים חוטפים אסון טבע קטלני כל איזה 80-100 שנה, שאחריו אין להם ברירה אלא לקום ולשקם את חייהם. ב-1934 המדינה חטפה רעידה בעוצמה של 8 בסולם ריכטר (8000 -10,500 איש נהרגו), ב-1833 רעידה בעוצמה של 8 הרעידה את נפאל והרגה 6,500 איש וכך זה ממשיך לאורך ההיסטוריה. כל זאת במדינה מדהימה ביופייה ובעלת פוטנציאל פנטסטי (העמקים שבין ההרים, כמו העמק שבו פרושה קטמנדו, ירוקים, פוריים ומקסימים לגמרי).

אז כאמור, בקטמנדו אפשר לראות בכל מקום את עקבות ההרס הרב אבל גם המון בנייה חדשה. באתרים המפורסמים מוצבים צילומים של "מה שהיה" לצד במות (המקדשים בנפאל בנויים ברובם על מעין פלטפורמה מורמת מגובה הרחוב) ריקות. אפשר גם לראות סטופות ומקדשים עומדים על תילם אבל ברובם הם בנויים מחדש, העתק למבנה הישן, שודאי שוחזר גם הוא ברעידה הקודמת. בשכונות, על קירות פנימיים חשופים, סימנים לקומות וחללי מגורים שהיו, כמו העתק שמש אבל בציבעוני. ראינו לא מעט אנשים מפרקים לבנים וקורות ממבנים הרוסים ועוד הרבה יותר בתים שנראים מטים לנפול אבל חיים בהם לגמרי. הכי הרשימו אותי המבנים בעלי השלוש-ארבע קומות שנתמכים על קורות עץ דקות שניצבות באלכסון כנגד קורה או משקוף, ונטועים בצד השני במדרכה או גולשים לכביש, כמו קיסמים שמחזיקים את אשמורות העיניים פקוחות, אבל בקושי....

אני מצרפת צילומים מהעיר והסביבה וצילום אחד מהמטוס שלשמחתנו טס בחזרה למומבאי מעל שמיכת העננים, בקרבת הפסגות של ההימליה שביצבצו להן באופן מלכותי, דובדבנים על הקצפת.

מתגעגעת,

קורות תומכות בסמטה

סדקים בבניינים עומדים

קורות תומכות בחצר

הריסות ברחוב

סטופות

רחבת הכניסה לאזור הארמון הישן

לפני ואחרי

משאית תפוחים

סימני חיים שהיו

העין של בודהה

טראסות אורז למרגלות ההרים

גופה נשרפת לצד הנהר, האלמנה מאחור

החברה יושבים בסטאלבט, צופים בנעשה

תשתיות בקטמנדו

פסגות ההימלאיה מהמטוס