מעט והרבה

אהלן,

הפעם על ארוע קצת משונה שהשתתפנו בו, למרות שהוא היה הרבה פחות הזויי מהמצופה, ואני מודה שטיפה התאכזבתי...

אז הוזמננו לחגיגת יומולדת 50 של אחד המנהיגים הרוחניים הג'יינים בשם Rakesh Jhaveri שידוע כ- Pujya Gurudevshri Rakeshbhai. לבשנו לבן (כי כך מתלבשים ג'יינים בדרכם למקדש) וציפינו לארוע סגפני ומוזר. כשנכנסנו לאיצטדיון הספורט שבו התרחש הארוע, הבנו שטעינו בהערכה שלנו לחלוטין. בכניסה קיבלו את פנינו פרחים, עמודים מוזהבים ואורות מנצנצים, חתונה הודית של ממש.

ג'ייניזם לא כל כך מוכר בארץ, דת/כת שלמה שאחדים טוענים שצמחה מההינדואיזם, כמו הבודהיזם (סימנים לארטיפקטים ומקדשים קיימים כבר מסביבות המאה ה-5 לפני הספירה). הג'יינים עצמם טוענים שהדת עתיקה יותר מהינדואיזם ושהיא קיימת כבר אלפי שנים - ניצחית. בהודו בסך הכל, בערך 5 מליון איש - 0.4 אחוז מהאוכלוסיה הם ג'יינים אבל ללא ספק הם בולטים בשטח, גם בגלל המנהגים המיוחדים שלהם וגם בגלל שהם אנשי עסקים, מסחר ותעשייה מצליחים מאוד.

בגדול, הג'יינים, כמו הבודהיסטים לא מאמינים באל ממש אלא בשלושה עיקרים: אנטי-אלימות (פציפיזם), אנטי-אבסלוטיזם (דמוקרטיות?) ואנטי-רכושנות. נדמה לי שכבר סיפרתי שמאחר שאחד מעקרונות הדת הוא חוסר אלימות, הג'יינים לא רק צימחונים, אלא שהם גם לא אוכלים שורשים של צמחים כמו בצל, תפו"א ושום. הקיצונים לובשים פיסת בד על הפנים, שלא לבלוע בטעות יצורים מעופפים ומנקים את דרכם לפניהם בנוצה שלא לדרוך על יצורים זוחלים. ומאחר שגם צימצום רכוש הוא ערך, הם צמים לעיתים קרובות, לובשים בעיקר לבן והקיצונים ביותר מבינהם הולכים יחפים וערומים(!). לפי המסורת שלהם כבר חיו על פני האדמה 24 מורים רוחניים – בני אדם שהגיעו לנירוונה ולרמת אל, ושהביאו את עיקרי הדת למאמינים ולעולם. האחרון מבינהם חי במאה ה-6 לפני הספירה. פסלים של האלים האלה קיימים במקדשים ובעיניים שלי זה נראה כאילו מתפללים להם, אבל לפי הדת, הנוכחות שלהם עוזרת להגיע לרמה גבוהה יותר של תפילה ומדיטציה. וחוץ מזה ישנם ג'יינים שמקדישים לחלוטין את חייהם לשלושת העיקרים ולהפצת הדת ונהפכים קדושים במידה זו או אחרת, כולל כאלה שחיים.

בספר שקראתי לא מזמן "Nine Lives" של וויליאם דאלרימפל (מומלץ), הוא מספר על ראיונות שהוא ערך עם נזירה ג'יינית. הדרך שבה היא בחרה, ההתמעטות שהיא מקיימת, גרמו לה לעבור טקס של תלישת(!) שיער בגיל עשרים, מאוחר יותר היא הפכה לנוודת שנעה בדרכים, עטופה בבד לבן עם נוצה וכלי ריק (לקבל את תרומת האוכל מהקהילה, אבל אסור לה לבקש). החלק הקשה ביותר – השיא של ההתמעטות שמתגלה בסוף הראיון מזעזע ממש. הג'יינים הקיצונים ביותר, על מנת לקיים את הביטול החומרי האולטימטיבי ולהגיע לרמת רוחניות מקסימלית מרעיבים את עצמם למוות.

אז זהו, שהארוע שהיינו בו היה רחוק מהתמעטות. ההזמנה עצמה, מעטפה מוזהבת ובתוכה הזמנה מודפסת ומושקעת הצביעה על הסתירה, במיוחד שהיה כתוב שם שהארוע יבורך בנוכחותם של קדושים ידועי שם (The event will be graced by renowned saints). כשנכנסו לאולם מכניסה צדדית, ממש באותו הרגע, צעדו החשובים על שטיח אדום לבמה וקיבלו אותם בריקוד נערות לבושות בסארים צבעוניים, מנפנפות בצלבי קרס גדולים, אדומים ונוצצים (סמל הינדי עתיק). החשובים (חתן המסיבה, עוד שתי נשים נזירות, קדושות ועוד שני גברים מבוגרים) התיישבו לפני תפאורה של מקדש מוזהב כשלמעלה גבוה במרכז על מעמד רם, הוצב פסל בדמות אדם בתנוחת ישיבה ביוגה, מורעב כשעצמות בולטות לו מכל איבר, עם זר פרחים אדום סביב הצוואר.

היומולדת היתה כאמור לכבודו של Rakesh Jhaveri, מקים ומנהל אשראם, ראש ארגון צדקה גדול מאוד, סופר ומנהיג רוחני. הערב התנהל כמו 75 שנה לפלמ"ח: קריינים לבושים בזהב ובקטיפה הנחו את הערב, נישאו נאומים חוצבי להבות בגוג'ראטי (שפה שאנחנו לא מבינים כמובן), הכי חזק היה האיש המבוגר מהבמה, שהיה לבוש בטוגה כתומה זוהרת, שמתוך משמניו ביצבצה פיטמה אחת כשהניע את ידיו ברגש. שחקן אמיתי שנאם במשך חצי שעה לערך כשמידיי פעם הקהל מוחא לו כפיים בהתלהבות ופורץ בצחוק (כנראה שרצו שם לא מעט בדיחות). בין לבין, קבוצות של נשים, ילדים וגברים רקדו בתלבושות מפוארות ריקודים בסגנון בולוודי.... למותר לציין שלא נשארנו עד הסוף.

לפני כמה שבועות ביקרנו במאנדבי במקדש ג'ייני חדש יחסית, ממש דיסני בקוץ'. זה מקדש עצום עם 72 מקדשים קטנים יותר (סטופות) מחוברים במעגל, עשויים אבן שיש שגולפה ע"י עשרות אמנים. המקדש חדש, מעוטר בדחיסות, כל סנטימטר עם איזה דמות או פרח, אבל מרשים מאוד. לעומת זאת, בעבר, היו תקופות ארוכות שבהם הג'יינים נרדפו על ידיי השליטים, בעיקר המוגולים. ובאמת בביקור בשבוע שעבר בדלהי ראיתי קמפלקס מופלא בשם Kutb Minar, שבמרכזו המינארט הגבוה בעולם (73 מטר) שנבנה ע"י אבי שושלת המוגולים של דלהי, האדון Qutb al-Din Aibak בסביבות 1200 לספירה. לשם בניית הקומפלקס שמכיל חומה, מסגד, מדראסה, כמה קברים ועמודי ניצחון פורקו בלי בעייה 27 מקדשים הינדים וג'יינים. ואפשר לראות במקום כותרות עמודים עם דמויות אנושיות, אבל בלי ראש, כי הקיסרים לא סבלו פסל או תמונה והעדיפו את הראש ערוף (כמו כמה חברים בסוריה של היום).

מתגעגעת,

חוגגים יומולדת

שתי נזירות קדושות

השחקן הראשי בהצגה

מקדש ה- 72 JINALAYA JAIN TEMPLE במנדבי

פנים המקדש

פרט מהעיטורים בשיש

הקוטב מונאר - ארכיטקטורה בסגנון אפגאני

פרט מהעמודים -דמויות אנושיות ללא ראש

קירות סביב רחבת קבר בקוטוב קומפלקס