Search

ארמונות חול

Tamar Akov
Sep 19, 2016
4 min read

אהלן,

טוב... אז בהמשך למסע ההוא, חשבתי לכתוב הפעם על הארמונות המופלאים שאנחנו מוצאים בכל מיניי נקודות מפתיעות בהודו, כולל בקוץ' (בין הרבה מאוד פרות ומקדשים).

באותו סיור לפני שבועיים-שלושה נכנסנו ל"ארמון קיץ" בנקודה דרומית יותר ב- Mandvi, ארמון שנקרא Vijay Vilas Palace, ושנבנה ע"י המהראג'ה Maharao Shri Khengarji III כמתנה לבנו כשהגיע לגיל 20. המהראג'ה קנגארג'י ה-3 היה כנראה בין מחזיקי השיא באורך תקופת המלוכה שלו: מגיל 9, במשך 67 שנה (המלכה אליזבת שתזכה לחיים ארוכים... מולכת "רק" 64 שנה, ולא נראה שיש לה כוונה להעביר את השרביט לצ'ארלס המסכן שמחכה ומחכה...). הארמון במאנדבי הוא בניין מקסים, עם פיתוחים מרהיבים בסגנון מעורבב, רובו טיפוסי דווקא לארמונות בנגאליים עם פיתוחים מוסלמיים אבל יש בו גם אלמנטיים מקומיים. הפנים, אריסטוקראטי מלופלף וקצת מהוהה, ומסביב, גנים מתוכננים כמו באירופה אבל מתוחזקים ברמה מקומית. מסתבר, שמשפחת המלוכה גרה שם מאז רעידת האדמה הגדולה בבוג', וחלק אחר של הבניין משמש מעין מלון. הינו שם בגשם שוטף, (היום הגשום ביותר בשנה) טיפסנו למרפסת העליונה יחד עם עוד כמה עשרות תיירים הודים ונהנינו ממראה מרהיב של הים במונסון.

הארמונות הגדולים והמרשימים באמת עומדים בבוג' הבירה. אבל לכתוב עומדים זה לא מדוייק בכלל, כי בבוג' כאמור, היתה רעידת אדמה רצינית מאוד בדיוק ביום הרפובליקה של הודו, בשנת 2001, רעידה שחוזקה 7.7 בסולם ריכטר ושנמשכה יותר מ-2 דקות. מניין ההרוגים אז נע בין 14,000 ל- 20,000, ומספר הבתים שהתמוטטו או נפגעו עמד על 400,000. בין המבנים שנעו וזזו היו גם הארמונות, הישן, החדש והחלק המיוחד שהוקדש לנשים ה- Zenana. האחרון ברמה מסוכנת של התמוטטות בכל רגע, ואפשר לראות אותו רק מבחוץ – מבנה וורדרד/צהבהב מ-Sandstone מקומית, בסגנון מוסלמי עם עיטורים מופלאים חצובים באבן, ממש תחרה שמכסה על הפתחים ושמנעה מעוברים ושבים לראות את נשי הארמון המציצות החוצה. בכלל, אני כבר דיי הרבה זמן תוהה על התופעה של הנסיכויות בצפון-הודו שאימצו (כנראה בסביבות המאות ה-15-16) את התרבות המוסלמית וההפרדה המוחלטת של הנשים מהחברה ((Purdah. ההפרדה התבטאה בכיסוי הנשים כליל (בורקה ו/או מסכים על הפתחים בכל זמן ומצב-כולל בזמן התניידות ממקום למקום) ובהפרדה פיזית משאר בני הבית (הזנאנה). דווקא החלק הזה נותר מהארמון העתיק ואני מקווה שימשיך לעמוד על תילו... לדראון עולם.

לארמון השני ה-Aina Mahal אפשר בהחלט להיכנס. בפנים ניתן להתרשם מרמת החיים הלא ממש גרועה של המלכים בסוף ימי הזוהר, המאה ה-19 – אמצע המאה ה-20. המבנה לא מאוד גדול אבל כמות החפצים המוזהבים שם מרשימה ממש, במיוחד חדר המנוחה שמצופה כולו במראות ושנהגו להדליק בו נרות שהשתקפו עשרות פעמים סביב סביב – פירומניה וירטואלית מהסוג הקשה.

הארמון החדש ה-Prag Mahal נראה כמו משחק ג'נגה (tumbling tower game). זה מבנה שנבנה במאה ה-19 במימדים גדולים מאוד, בסגנון קולוניאלי לגמרי, מאבן ה- Sandstone המקומית בעיקר, אבל עם תוספות שיש איטלקי, עם צריחים וגגות שפיץ, מגדל שעון ועוד כל מיניי אלמנטים שנראים זרים לחלוטין לסביבה. אחרי רעידת האדמה הארמון באמת נראה כמוTumbling Tower באמצע המשחק. בקומות הגבוהות זזו הלבנים ממקומן כאילו לא היה שם מלט שהדביק אותן והן ממש בדרך להישלף מהמגדל שימשיך לעמוד... או לא. בפנים החללים מזכירים ארמונות אירופאים ואפשר לראות שם הרבה יותר מידיי ראשים של חיות מפוחלצות – גאוות הציד של המהראג'ות.

אז זהו לגבי הארמונות שהצלחנו לראות בבוג', אבל בנסיעה אחרת לצפון הודו למדינות פנג'אב, הרייאנה והימצ'אל פראדש (Punjab, Haryana, Himachal-Pradesh) ראינו עוד כל מיניי וורסיות בנויות לעושר שהיה נחלתם של כל כך מעט. בשימלה (Shimla) למשל, ישננו בוילה שנבנתה לכבוד אישתו של המהראג'ה של להור (Lahore) שנמצאת היום בפקיסטאן. בזמן החלוקה הטראומטית של הודו ב1947, ברחו מליונים ממאמיניי דת ההינדואיזם מהשטחים הללו דרום-מזרחה, ובמקביל ברחו מוסלמים משטחים דרומיים יותר צפונה. גם המהראג'ה ובני משפחתו עזבו את כל הרכוש שלהם בפונג'אב (בחלק הפקיסטאני) ועברו לגור בוילה הזו. הבן עדיין מתגורר בבית הסמוך ומגיע לברך את האורחים בזמן ארוחת הבוקר... סיפור הנסיכויות בהודו סבוך מאוד ואני אולי יודעת את קצה קצהו – ואפילו פחות. אבל בגדול, הנסיכויות (Princely states) בהודו, שישבו על כ-30% משטח המדינה כיום, הוכרזו ככאלו ב-1721 ע"י הבריטים, נכללו כשטח אוטונומי אבל דה-פקטו היו תחת "פיקוח" בריטי. ב-47, עם הקמת המדינה, קיבצה הודו הגדולה את הנסיכויות לשטחים חצי אוטונומיים והשאירה לשליטים תפקיד מוגבל, חלק מהרכוש ו"הכנסה" - קיצבה מהמדינה. ב- 1956 שינו את החוקים והשלטון המרכזי מוסס את השטחים לתוך המדינות השונות הלאים את רוב הרכוש ולקח את שארית הסמכויות. ב-71 נלקחו התארים מהמשפחות האלה ורבות מהן לקחו את מעט הארמונות/וילות שנשארו בחזקתן והפכו אותם למלונות ולמקור הכנסה. אנחנו ישננו במלון נחמד עם חדרים מיושנים אבל מלאי אופי, כמה וכמה "סלונים", פטיו סביב וגינה מקסימה מאחור. ממש לא ארמון אבל חתיכת הסטוריה בכל זאת.

לעומת זאת, אם מחפשים הוד והדר, דווקא בית המושל של הפקיד הבריטי הגבוה ביותר ה- Viceroy (הנציב העליון ביותר בהודו) עונה על הדרישה ובגדול. מאחר ששימלה שימשה בירת הודו הבריטית בתקופת הקיץ, ב-1888 בנו שם חתיכת ארמון גדול, שמתואר בהצלחה ב"לונלי פלאנט" כיצור כילאיים בין הוגווארט של הארי פוטר והביג בן. הבניין באמת מרשים, ספון כולו בעץ מבפנים, עם חללים יפים, גרמיי מדרגות של "חלף עם הרוח", וגנים מטופחים סביב סביב - כיאה למי שמחזיק ברצועה.

באמריצאר (Amrisar) ביקרנו במקדש הזהב, הקדוש ביותר לסיקים, המבנה המיוחד הזה שיושב באמצע בריכת מים ענקית נראה כמו איזה ארמון מאלאדין. הקומה השנייה והגג עשויים מ750 ק"ג של זהב טהור עם פיתוחים מדהימים. האמת שהאוירה שם, עם כל האנשים הגבוהים והמטורבאנים, מיוחדת באמת ואפשר אפילו להגיד רוחנית... המקדש הוא רק חלק מקומפלקס גדול של מגדלים, שערים ורחבת כניסה עצומה. בדרך אל המקדש, לאורך השדרה המובילה, נתקענו בפקקים מטורפים כי נערכות שם עבודות שיפוץ נרחבות. תשתיות, בהחלט, אבל גם לאס ווגאס: בכיכרות מוסיפים פסלים הירואיים ועל בתי העיר העתיקה, רובע הבדים ההיסטורי וחזיתות החנויות מדביקים ציפויי - שיש ורוד עם פיתוחים שמסתיר את ה-כ-ל. השוק העירוני, הבנק ואפילו בניין החנייה הופכים לארמונות דיסנילנד.

ואחרון חביב להפעם: מקדש הסידהיווינייאק השכן לנו, צופה וקושט לפני שבוע ב-20,000,000(!) פרחים חיים לכבוד חג הגאנש שהתרחש ממש עכשיו. מסתבר שאיש עסקים "עמיד" מדלהי שבקשה שלו מהאל עם ראש הפיל התגשמה, מימן את הארמון הפורח הזה שבאמת נראה מדהים. האיש הזה קיבל כנראה השראה מהמוגולים המגלומאנים מאזור הבירה, אבל על כך אוליי בפעם הבאה...

מתגעגעת,