קיץ

אהלן,

אני יושבת בחדר העבודה שלי ויורד בחוץ, סוף-סוף, גשם. כן, המונסון הגיע, קצת באיחור ונראה איך הוא יגשים השנה את התקוות הרבות שתולים בו 1.2 מיליארד איש. בשנה שעברה הוא הגיע לגיחה סימלית ונעלם לחודש וחצי. אחר כך ירדו קצת גשמים פה ושם אבל בכמויות עלובות יחסית. בעקבות זאת הודו הגדולה מתפללת למים כבר כמה חודשים טובים. גם בעיר מומבאי המים הסדירים בבתים של המעמד הנמוך, וגם הבינוני, נעלמו כבר לפני כמה חודשים כשהם מגיחים מהברזים היבשים לשעות ספורות ומדודות ביום, ולא תמיד. וזאת באיכות גרועה מהרגיל שגורמת למחלות מכל מיני סוגים. אפילו אצלנו היתה הפסקת מים 3 ימים אם כי הבנו שמדובר בסתם תקלה בצנרת. כל זה לגבי העיר... אבל צריך לזכור ש - 67 אחוז מהאוכלוסיה בהודו כפרית, ומיליארד איש שם תלויים בגשם לחיים ולמוות.

אז החודש האחרון היה עמוס בנסיעות: קודם הינו שבוע בטוקיו שזה עולם אחר לגמרי - ההיפך הגמור למומבאי. מקום מסודר, נקי, יעיל, משוכלל ומטופח. אם רק לציין כמה הפכים בודדים: היפנים אלופים בתחזוקה - ההודים קטאסטרופה. ברחובות טוקיו כולם לבושים בצבעי "ביזנס" – מכנסיים שחורים או כחולים כהים, חולצות לבנות, תכלת, קצת בג' ואפור. במומבאי הצבעוניות משתוללת. בטוקיו הכל ממוחשב ואלקטרוני, במומבאי מליונים מבשלים עם שתי לבנים, גזם עץ וסיר שחור על המדרכה. הכבישים בטוקיו והתחבורה הציבורית יוצאים מהכלל לעומת סמטאות צפופות ומצ'וקמקות, מסלולים תפוסים ופקקים היסטרים. ביפן למצוא בנאדם דובר אנגלית קשה עד בילתי אפשרי, במומבאי אנחנו עם האנגלית בכל מקום... שלא להזכיר את בית השימוש היפני המשוכלל שיש בו מערכת אלקטרונית לשטיפה מכמה כוונים והשמעת מוסיקה, בהשוואה למחסור החמור והמצב האומלל של בתי השימוש בהודו. ויש עוד כל כך הרבה הפכים... ממש "180 שמונים מעלות ואפילו יותר" כפי שאמרו חכמים. אז למרות שאני אוהבת מאוד את מומבאי, היה תענוג לחוות קצת מקום אחר, לנוח מההמולה ולברוח מהחום הלח והדביק בעירנו לטובת כמה ימים בהירים (למזלנו לא ירד גשם) ונעימים ממש. יומיים אחר כך בניגוד הגדול ביותר שאפשר לשער, נסעתי ליאבאטמאל, מחוז מוכה בצורת בצפון מזרח מדינת מהראשטרה ש"התפרסם" בעקבות המספר הגבוה של התאבדויות איכרים מקומיים בשנים האחרונות. המצב בכפרים באמת קשה. חיים שם אנשים שתלויים אך ורק בחקלאות מפגרת, בתשתיות שלא מתפקדות, במענקים שלאו דווקא מגיעים ליעדם וכנראה שגם ב- 330 מליון אלים בטלנים שלא מוכנים לנקוף אצבע אחת (מתוך 50 לפחות).

רוב רובן של ההתאבדויות מתרחשות לאחר שאכרים שלא מצליחים להרוויח, לוקחים הלוואות כדי לשרוד ונכנסים למעגלים אכזריים של מחסור וחובות שאין להם סוף. הסיורים בכפרים והשיחות עם המקומיים היו מאלפות. מדהים כמה שההודים מוכנים לספר ולדבר על עניינים פרטיים מאוד גם עם זרים. בכל מקום הכניסו אותנו לבתים, גם אם דובר בבקתה עם קירות עשויים מכמה מקלות, בוץ וחרא של פרות מרוח מעל. שוחחו איתנו על בעיות בוערות כולל אלכוהוליזם קשה בקרב הגברים (החל מגלאי 12-14), והציגו תמונה אמיתית מאוד של החיים שלהם. חוסר התקווה לשיפור כלשהו בעתיד והתלות המוחלטת בתמיכה הממשלתית היו מדכאים מאוד. הנשים נראו הרבה יותר חזקות, עם מעגלי תמיכה (נשיים) ועם יכולת התאוששות למרות שהן כל פעם מתנגשות בקיר בפול ספיד - הן תלויות ברשות הבעל או האב לכל מהלך קטן.

הממשל שארח אותנו יצא באמת מכליו על מנת לאפשר ביקור יעיל כולל מכוניות צמודות, מתורגמנים, שקיפות, וגישה לכל בנאדם שנראה רלוונטי. כולל ביקור ב"בית" לגמילה מהתמכרויות, ופגישה עם הצוות הפסיכולוגי הזעום שחולש על 10 מיטות שאמורות לתת מענה ל3 ויותר מליון אנשים. כל זה בתוך בית חולים שישמור האל מלהתקרב אליו. אמנם כבר ביקרתי בכפרים דפוקים ואפילו בבתי חולים הודים אבל המראה שניגלה לפנינו בכניסה לבית החולים הממשלתי הראשי ביאבאטמאל דמה לגהנום של הירונימוס בוש ביום עמוס ואני לא אפרט מעבר לזה.

בסיורים נתקלנו בהרבה גברים מיואשים וחוסרי אונים. בכפרים מוזנחים ומתפוררים, אבל גם היו כאלה שנראו במצב טוב יותר, מלוכדים מבחינה קהילתית. מצאנו רחובות מסודרים ומטואטאים וגם חושות לצד ערמות אשפה, חזירים נוברים בהן וביובים זורמים. אני חייבת לציין שכל הביקתות שנכנסנו אליהן היו נקיות מבפנים ללא רבב, הרבה יותר מהמעון הממשלתי שאליו מגיעים שריי מדינה, שבו "נהנינו" מסדינים עם כתמים, כיורים מטונפים וקירות מתקלפים עם שפריצים של יריקות פאן. רק עם האוכל היה קצת קשה – 3 ארוחות ביום של צ'ילי חריף אש (עם טיפה אורז, אורז ועוד אורז). הכל מוגש למהדרין בכלי נירוסטה מבריקים וחדשים עם שאריות מדבקות - ממש ארוחת מלכים. מוסיפה כמה תמונות מהכפר... אז זהו בקצרה להפעם. אנחנו נוחתים בארץ לביקור מולדת בסוף החודש ונדבר?? מתגעגעת,

קיר גראפיטי בטוקיו

תעמולה ממשלתית ביאבאטמאל

משחקים עם רובוטים בחנות

רחוב בכפר

קרקרים בחנות מעדנים

משאבת מים בכפר

---