שני טיולים

אהלן,

אז הפעם על שני טיולים שעשינו בזמן האחרון, החוצה ממומבאי. הראשון התרחש כבר באמת לפני איזה חודש, אני כבר לא בטוחה באיזה מהחופשים שהתארגנו לנו השנה בשפע. נסענו למבצר קרנאלה, מרחק שעתיים וחצי בערך ממומבאי. אמנם, בעיניים טייליות ישראליות, "אין מה לראות" באזור מומבאי וזה ממש לא מקום להסתובב בו, אבל אנחנו בכל זאת מוצאים אתרים יפים לטייל בהם, אם כי אני אציין שהם יפים בתקופות מסויימות וצריך לקחת בחשבון את ה-I (India) factor"". אז מבצר קרנאלה נבנה כנראה לפני 700 שנה ע"י היאדאבים ו/או הטוגלאקים (שושלות שליטים מקומיים ששלטו על רצועת חוף הקונקאן), ושימש מקום עיר הבירה ששלטה על דרך המלך. אחר כך המקום נכבש ע"י סולטאן גוג'ראט, ואחריו, ע"י סולטאן אהמדנאגאר-ניזאם שאה שהיה כנראה עקשן במיוחד. הפורטוגזים שהוכנסו לתמונה ע"י הגוג'ראטים הצליחו לסחוט מניזאם שאה הרבה מאוד כסף והמקום נשאר בשליטת השושלת שלו עד 1670, אז נכנס לתמונה המהראג' צ'אטראפאטי שיוואג'י, Chhatrapati Shivaji, הגיבור הלאומי, האלוף המקומי, שחצי מהאתרים במומבאי נקראים על שמו. השם הזה עד עכשיו מבלבל אותי, במיוחד שהוא ארוך וקשה לביטויי.

בהתחלה עשיתי כמה פאשלות כשקראתי לו בטעות צ'פאטי שיוואג'י שזה סוג של לחם והשומעים ההודים מסביב לא התאפקו ופרצו בצחוק. בקיצור, הבחור הזה, הלוחם האגדי ממהרשטרה מסמל מקור גאווה כנגד השלטון הבריטי (למרות שאין שום קשר מבחינת הזמנים) ומבנים יפיפיים שנבנו פה בתקופה הקולוניאליסטית כדוגמת ויקטוריה סטיישן (Chhatrapati Shivaji Terminal), מוזיאון פרינס אוף ווילס (Chhatrapati Shivaji Maharaj Vastu Sangrahalaya), איבדו את שמם המקורי והם נקראים עכשיו בראשי תיבות טיפוסיים להודו (CST, CSMVS), שאי אפשר לזכור. גם שדה התעופה החדש של מומבאי נקרא על שמו של אותו גיבור עם שם בילתי אפשרי (Chhatrapati Shivaji Airport).

אז חזרה לענייננו, נסענו לטיול של יום עם המשלחת (השוטרים) שלמרות שהם גרים פה מתמיד, איכשהו, אף פעם לא מגיעים לשום אתר ולכן נהנים אפילו כפול מהטיול השנתי שהקונסול הכללי הישראלי מספק להם. קארנאלה זה מבצר מקסים שממוקם על קצה של הר, מתחת לסלע חשוף ואימתני שנראה קצת כאילו שהוא יצא משר הטבעות. המבצר עצמו הרוס למדיי ורק נותר ממנו שער, גרם מדרגות, מעט חומות מסביב ואיזה קיר שניים שמעידים על מבנים שהיו שם פעם. ההגעה למבצר עצמו דורשת טיפוס מטיב לכת של 2 קילומטר לכל כיוון, חלקו בין שורשי עצים, במעלה אבנים ובמשעולים מבוצבצים.

אבל בתקופה הזו של סוף המונסון כשהכל כל כך ירוק והצמיחה משתוללת, כל סלע מצופה במעטה ירוק כמעט פלורסנטי, כל קיר משפריץ עשב, עצים משתרגים על החומות, נאחזים באבנים בציפורניים ויש קצת ערפל באויר זה ממש מקסים. בקיצור, הזענו קצת, התנשמנו והגענו למעלה לראות נוף שהיה שווה לגמרי את המאמץ. בחזרה למטה הצטרפו אלינו קופים לארוחת הצהרים וליקקו את שאריות העוף (כמובן שלא בשר) מהצלחות החד פעמיות שנזרקו לזבל.

הטיול השני היה למאטראן – אתר פנים-תיירותי שהיה פעם Hill station. אז גם פה, כרגיל בהודו, לכל דבר יש הסטוריה ולכל דבר דרוש הסבר קצר. "תחנות ההרים" האלה שנבנו לפני בערך 150 שנה שימשו עיירות נופש לקולונאלים שרצו לברוח (בצדק) מהחום הלוהט של הקיץ. האנגלים (בעיקר) בנו בסביבות 50 עיירות נופש כאלה בכל רחבי הודו, בהרים, הקטנה ביותר (ממה שקראתי) זו מאטראן. האתר נמצא על הר שמטפסים אליו בכביש מתפתל מאוד, למעלה יש חנייה ומשם ממשיכים בשביל הליכה שעולה עוד קצת וסובב את הפסגה. יש שם מפלים, אגם מלאכותי שנוצר מסכר, מלא סוסים יפים (שמשמשים לרכיבה סופר-פלגמאטית למי שלא בא לו ללכת), רכבת הרים תיירותית ומצחיקה ובעיקר בתים פרטיים (שנקראים בהודו בונגלוז) ושהיו שייכים לכל מיניי אנגלים או שעדיין שייכים לעשירים למינהם. הבתים בנויים בסגנון קולוניאלי כך שיש בהחלט מה לראות ובעיקר, הנוף מהפיסגה, ההרים הירוקים העמק שנופל ממש ממש תלול, הסלעים החשופים וגם הקופים יפים מאוד.

הלכנו כמה חברה ו"המשלחת" נהנים מהנוף ולפנינו צעד זוג הודי צעיר. פתאום הגיח קוף גדול מצד השביל, ניגש לבחורה ההודית שאחזה בקבוק קולה, תלש לה את הבקבוק מהיד בהחלטיות כשהיא צועקת בבהלה, צעד כמה צעדים לצד השביל, פתח את הבקבוק ביד בוטחת ושתה את הכל! ממש פרסומת לחברת קוקה קולה. האמת זה היה מחזה מדהים. לא היה ספק שכמותג, הדבר הזה מצליח מעל ומעבר - הלוגו נקלט כנראה במוח הקופי, השודד ידע בדיוק מה הוא עושה, ואפילו נראה היה שהקרימינאל הזה מכור לטיפה המתוקה. אני מצרפת תמונה שהספקנו לקחת, לא של פתיחת הבקבוק לצערי (היינו המומים מידיי), אבל של הקוף שיושב ומארגן לעצמו את הפיקס שלו.

בחזרה למטה ליד האוטו, כשהתארגנו לנסיעה חזרה והכנסנו את הציוד למכונית, נפרצה פירצה בטבעת האבטחתית: למרות השוטרים והבחור הישראלי הצמוד, דוידי נחשף לתוקף מקומי – קוף זריז שתיצפת עליו מהעצים, ירד בזינוק וחטף לו מהיד את שקית התפוחים.

אז אכן אנחנו חיים במקום מסוכן....

ולמי שמתעניין בנושא הארון שלנו – אז טוב תודה, הוא עדיין בעבודה.

מתגעגעת, תשמרו על עצמכם,

הקוף החמדן שותה

ילדות משחקות בחצר בית ספר

שער בית ישן בעיירת הנופש מאטראן