בחזרה למומבאי

אהלן,

אז אמנם עזבנו גל חום קטלני בארץ, וחזרנו למומבאי הגשומה והקרירה יחסית (32-34 מעלות), אבל בכל זאת, היה קשה להיפרד שוב מכולם.

כשנחתנו בארץ הקודש, הדבר שהכי הפתיע אותי היה האור. כאילו לבשתי משקפיים שמסננות ומשנות את הצבעים: השמיים של ארץ ישראל היו מן תכלת בהיר (ולא אפור) הצמחיה היתה בצבע ירוק בהיר/צהבהב ולא ירוק כהה מאובק והכי מוזר- הים היה כחול ולא חום. במומבאי אני משקיפה מידיי יום על הים אבל תמיד זה מצב של "אלא לראותו בלבד". כמעט כמו משה על ההר, לראות אבל לא לנגוע. וכבר כמעט שכחתי שהים יכול להיות גם מן תענוג כזה שנכנסים להשתכשך בו. חוץ מזה, גבעתיים נראתה נקייה, ומרווחת (לא כולל את עניין החנייה). תל אביב התנמכה אבל המדרכות נראו רחבות ואיכשהו עם הרבה פחות אנשים. כנראה שהכל יחסי בחיים...

בחזרה למומבאי: בגלל הגשמים, העיר הפכה הרבה יותר ירוקה בתקופה שנעדרנו. נראה שבגשם העצים משתוללים, הקירות והחומות מעבים מידיי יום את מעטה האזוב הירקרק, מיניי שיחים צצים מהגגות, מטפסים מכסים את הפתחים כמו וילונות, ואזורים קצת יותר פתוחים בעיר, נראים ירוקים כמעט כמו איזה אחו אנגלי.

וכל זאת, למרות שעכשיו, אחרי חודשיים, מומחים טוענים שהשנה המונסון לא ממש מרשים.

מחר אנחנו עוברים לדירה החדשה שנמצאת למעשה באותה השכונה כמו מקודם, רק בבניין סמוך. אני משערת שכמו באריזה, כך גם בפריקה יגיעו 22 סבלים (לפחות), יורידו את הנעליים בזריזות בכניסה ויפלשו לדירה כשהם מחייכים בנימוס. החברה האלה עובדים ביעילות, חוץ מהפסקות האוכל שלוקחות זמן ארוך ושבהן הם מתיישבים על הרצפה (גם אם יש שולחן בנמצא), מוציאים כל מיניי שקיות מתוך שקיות, סוחטים אותן מעל צלחת ומערבבים עם האצבעות. זאת בגלל שהמסעדות והדאבות פה כמעט לא משתמשות בקופסאות בשביל "טייק אווי", אלא הן אורזות ירקות, אורז, מרק (כן, גם אם הוא חם), ומיניי רטבים, לתוך שקיות סנדביץ קשורות בקצה. כך יוצא שפאלאק פאניר מאכל תרד וגבינה (המתכון המצורף למטה נכתב ע"י הילה שלמדה להכין את המאכל מאניטה המבשלת שלנו) יכול להראות כמו סנדביץ שנשכח בחופש בתיק בית ספר, וארוחת צהרים טעימה נראית כמו ניסויי מעבדה שהתקלקל. בכל אופן, המראה לא מפריע לאף אחד למצמץ שפתיים בתענוג. אני רק מתפלאה תמיד איך החריף הזה הקטלני, שהם אוכלים, לא ממיס את הניילון.

המשך... שלושה ימים אחרי, כבר לא ממש טובעת בתוך ארגזים:

טוב אז המעבר לקח יומיים תמימים, מתוכם יום שלם רק לקח לארגזים לטפטף מלמטה למעלה, לקומה ה17. לא ממש הבננו איך זה שפתאום הסבלים כל כך לא יעילים וחשבנו שאוליי זה בגלל שהפעם הם הגיעו רק(!) 13 איש... אחר כך הסתבר שלעיכוב היתה סיבה (מומבאית) מוצדקת. בכניסה לקומפלקס שלנו, בריונים שכונתיים רצו שוחד תמורת אישור כניסה לחנייה ופריקה של המשאיות. משאית אחת הצליחה להיכנס ולחנות על הבוקר (כנראה שהבריונים שתו בלילה לפני, והתעוררו מאוחר), אבל הנהג המפוחד של המשאית השנייה, החנה אותה מעבר לגדר - דבר שגרם לספות, כסאות, שולחנות ובכלל לנוע בתהלוכה גבית מסביב לשכונה עד לפתח הראשי. יותר מאוחר הלכו שם ויכוחים, ובעזרת כוחות הבטחון (שוטרים ואנשי הביטחון שלנו) הצליחו לאפשר למשאית להתקרב לפתח המעלית. גם באיחור רציני, זו היתה הצלה גדולה כי בבית הקונכ"ל של במומבאי עומד שולחן אוכל שאורכו 3 מטר, לא פחות (לראייה הסאגה שהיתה לנו למצוא מפת שולחן), עם פלטה אימתנית שאי אפשר להעלות במעלית. כשעזבנו את הדירה הקודמת, 8 אנשים סחבו את השולחן 21 קומות למטה. הפעם, השולחן עלה 17 קומות... כמובן שזה לקח המון זמן והרבה זיעה קלחה בחדר המדרגות. אז זה לגביי העברת הדברים לדירה. החלק השני – הפריקה היה קצת פחות רצוף ארועים, חוץ מזה שבמשך החודשיים שהדברים שלנו היו מאופסנים הם הצמיחו זקן............

הכוונה היא לעובש הלבנבן-מעודן שצץ לו וציפה כמו קטיפה כל דבר שלא היה עטוף הרמטית בניילון. (בסוגריים אני אוסיף שכשארזו לנו את הדברים ביוני, התפלאנו איך זה שהאורזים עוטפים את הספות בשכבות ניילון ומדביקים היטב מכל הצדדים עוד לפני קופסת הקרטון, וחשבתי לעצמי איזה ביזבוז וכמה זה לא "ירוק", הסיפור הזה. באוגוסט הבנתי במה מדובר). בקיצור, מתוך הקופסאות הלא מנויילנות יצאו נעליי עור אדומות שהפכו נעליי פרווה ורודות, כוסות זכוכית וצלחות בצבע בז', קרש חיתוך וקערות סלט מעץ מקושטים בחברבורות של נמר וגם כמה תמונות שנוספה להן ברקע קומפוזיציה אבסטראקטית בגווני פסטל. האמת, כמעט הכל אפשר לנקות ולאוורר, חוץ מהתמונות שקצת ציערו אותנו.

Palack Paneer

חומרים:

אחד וחצי בצל אדום

6שיני שום

1-2 green chilly

2-3 עגבניות

500 גרם תרד

250 גרם פאניר - (גבינה לבנה שדומה לחלומי)

אופן הכנה:

לטגן את הבצל בשמן זית (או אחר) ולהוסיף שום קצוץ (בסיר או מחבט עמוק פתוח)

מנקים את התרד (לא מורידים גבעולים)

מרתיחים סיר עם מים ומכניסים את התרד עם הגבעולים פנימה לחצי דקה, מוסיפים חצי כפית baking soda למים הרותחים (זה שומר על הצבע הירוק של התרד) מוציאים את התרד ומסננים מהמים. (שמים בצד)

מוסיפים לבצל עגבניות חתוכות לקוביות וממשיכים לטגן

מוסיפים לעגבניות והבצל: 1 כפית כמון, קצת פחות מחצי כפית כורכום, חצי כפית red chilly powder

מטגנים קצת ומורידים מהאש.

חותכים את התרד לרבועים גדולים ומכניסים לבלנדר עד שקצוץ לגמרי

מוסיפים את התרד לבצל והעגבניות, מוסיפים כוס מים וחצי כפית מלח.

מוסיפים כפית סוכר ומבשלים על אש נמוכה עד רתיחה.

מוסיפים את הפאניר, חתוך לריבועים של 1.5 ס"מ

לא לבשל הרבה זמן זה מקלקל את התרד!

(אפשר להוסיף גם קצת מתערובת תבלינים בשם המאכל אם יש זה מעמיק את הטעם.)

אז זהו להפעם, אנחנו שמחים בדירה החדשה והיפה שלנו ומזמינים לבוא לבקר!

מתגעגעת (כבר),

ציר מצמח אזוב

משטח קש קלוע עם "זקן"

מפעל טקסטיל ישן שהצמחייה כובשת חזרה

---