לכל איש ואישה יש שם

אהלן,

הפעם, בעניין השמות ההודיים שממשיכים להרשים אותי מידיי יום. ראשית, כמו שכבר כתבתי בעבר, תיבת הדואר שלי מלאה בשמות (שעכשיו כבר לגמרי מוכרים) כמו:

Roshni, Nawshir, Vasumathi, ונוספו להם גם כמה, שנשמעים יותר אקזוטיים כמו: Siddharth, Supriya, Chandani, Nawazish, Hemant, Anuradha,

אבל בכל מקרה, עדיין (וכנראה לתמיד) קשה לי להגות את השמות בדיוק או לאיית אותם. להגנתי אני אציין שכש v -נשמע כמו w , יש בלי סוף h לא מוגדרים מפוזרים בין אותיות, שלא לדבר על הb – שיש לו כמה צורות הגייה והth - שלא נשמע כצפויי, אין פלא שאני מפספסת Ujavīkaḍē āṇi ḍāvīkaḍē (על ימין ועל שמאל). ולא, הנסיונות המסכנים שלי ללמוד הינדי או מאראטי ממש לא צולחים!

שנית, מדהים אותי כל פעם מחדש איך ההודים יודעים לפי שם המשפחה, בדיוק(!), מאיפה כל אחד מגיע, מאיזה אזור גאוגרפי/ מדינה/ חבל/ כפר, מאיזה קסטה/ תת קסטה, ומה היה המקצוע של הסבא של הסבא של הסבא (שהלך על גחלים?). גם הלבוש הוא כמו סיכה על המפה של גוגל ארת': מישהי עם צעיף ארוך בגוונים צהובים, כרוך בין הרגליים היא כמובן אישתו של דייג מהקונקן, אישה עם סארי שסופו מופנה קדימה ותקוע בחגורה בטוח מגיעה מקרלה, ועוד סימנים שכוללים פאלטות מסויימות של צבעים, דוגמאות ספציפיות, סוגי הדפס, סוגי בדים, אריגות, ריקמות, שיבוצים, צורות כריכה, סוגי אימרה (עם או בלי זהבים). ממש דצ"ך עד"ש באח"ב. גם אצל הגברים, סוג כובע מסויים מצביע על מעמד ולעיתים על אוריאנטציה פוליטית. ווסט בצבעים מסויימים מסגיר מקום מוצא. השר הפדראלי לפיתוח ודיור עירוני, זה שאמור לשפר את חייהם של דריי הסלאמז וזה שאחראי על עוד עניינים פרלמנטאריים (פגשנו אותו בכנס על ערים חכמות) הולך למשל עם חצאית לבנה ארוכה, מקסי פלוס, עד הרצפה. אלגאנט אמיתי.

ובכלל (שלישית), יש פה אינפלציה של תארים, כינויי חיבה ותוספות לשם ש"עושות כבוד" כמו:

shri שזה מן אדון (Mr) אבל נהוג להוסיף את התואר רק למישהו מבוגר ו / או בכיר. למישהו צעיר אפשר להוסיף kumar

למישהו בכיר עוד יותר מוסיפים בסוף השם ג'י כמו ב- Gandhiji שתמיד מופיע פה עם כל תוספת אפשרית לפנים ומאחור. ועוד בענייני כבוד: נהוג לקרוא לכל מי שמבוגר יותר uncle או auntiבהתאמה, לא משנה שמדובר באדם זר לחלוטין (אתה הבנת את זה, אחי?).

באנגלית כולם פה קוראים לדוידי Sir, וכבר סיפרתי על your excellency שמגלגל אותנו מצחוק. לי קוראים madam כולל העובדות אצלנו בבית, הנהגים, השוטר המלווה, התלמידים וכו. ואני לא מספרת לאף אחד שזהו גם שמן של נשים לא לגמרי מכובדות.

חוץ מזה, לכל בן משפחה יש שם, מדוייק ביותר, שניתן לפי הקירבה והשיוך ותלויי גם מאיזה כיוון- מצד החתן או הכלה (אני אנסה לספור בלי להתבלבל):

לאבא קוראים baba, bhai, vadil

לאמא קוראים ayi - כי כנראה שמספיק שם אחד לזו שעושה את כל כל העבודה בבית כולל הטיפול בילדים וסחיבת המים על הראש.

לסבא קוראים ajoba, לסבתא ajhi, לסבא גדול nana, לסבתא גדולה nani

לאח קוראים bhau, לאחות bahin. עד כאן זה נשמע פשוט והגיוני, אבל,

לאח מצד האמא mama, לאשתו mami, לדודה מצד האמא mavshi

לדוד מצד האבא kaka, לאשתו kaki (לא נשמע כייף גדול)

לדודה מצד האבא atya

לאח של הבעל dir, לאחותו nanand

לאח של האשה mevhna, לאחותה mevhni, לאחות הכי גדולה tai

לאישתו של האח vahini, לבעל של האחות daji

לחם sasre, לחמה sasu

לסתם חבר mitra, או שאוליי מתוך כבוד הוא יהפך לקומאר או שרי תלויי אם גם עושים ספירת מלאי לגביי הגיל, ועוד אפשר לחתום ב- ג'י

בקיצור, ההירארכיה מאוד חשובה להודים, בתוך המשפחה וגם כלפי חוץ.

קוד ההתנהגות המקובל הוא שכשפוגשים מישהו מכובד או מישהו מבוגר מהמשפחה, מתוך כבוד, שולחים יד ונוגעים לו / לה במכנסיים שמלה/סארי. זה מן קיצור דרך שמחליף את המחווה של "לנשק את הרגליים" ממש.

הורים יעשו זאת בכניסה לבית של הסבים ותלמידים "ינשקו" את רגלי המרצה לפני בחינה, לברכה ומזל. אני לשמחתי, לא נכנסת לקטוגוריות האלה כאן, כך שאין מה לדאוג, הרגליים שלי עדיין מתפקדות (רק) כרגליים.

ורביעית, עם היסטוריה ארוכה של 5000 שנה יש גם מילים שלהסביר אותן צריך איזה 5 בכל שפה אחרת כמו למשל satyagraha שזה בעצם מאבק או לוחמה אבל ללא אלימות

וגםsatyagraha זו התעקשות ודרך חיים המסתמכת על אמירת האמת בלבד.

או Daridranarayana שממה שהבנתי זו אקסיומה שקובעת שגמילות חסדים זו פעולה ששווה באיכותה ובאדיקותה לעבודת האל (נשמע מוכר?)

אז אני רק אסיים בביטויי היחיד בערך שאני מצליחה להוציא מהפה (החצי הראשון בלבד, לא להתלהב): sub kuchh milega, jab tak samaapt naho jaye שמשמעותו : הכל אפשרי וזמין... עד שכבר לא!

מתגעגעת,

אנחנו כבר חצי שנה מתים לשהות שם...

---