קצת לפני ראש השנה

אהלן,

אז השבוע, נדמה לי, היינו קצת פחות עמוסים בארועים למרות שכשאני בוחנת את הימים - יש על מה לספר...

ביום שני למשל הלכנו לראות סט של סרט בוליוודי על שפת הים בחוף ג'והו. זה אותו החוף בדיוק שביקרנו בו לפני שלושה שבועות בסופ"ש של גשם וראינו תופעה מצחיקה - קבוצות, קבוצות של אנשים, שבאו לחוף, טבלו את רגליהם במים ועמדו בתוך הגלים עם מכנסיים מופשלים. זה אמנם לא נשמע מוזר או מצחיק אבל הם עמדו שם בים, בגשם שוטף והחזיקו ביד מטריות (על מנת שלא להרטב). לי עד היום נדמה היה שלמים נכנסים דווקא כדי כן להתרטב אבל כנראה שבהודו מתקיימת חלוקה מדויקת בין שמים למים / חצי גוף עליון לתחתון.

בקיצור, ביום שני הוזמנו לצפות בסט, צילומים לסרט חדש של הבמאי/התסריטאי/המפיק הידוע Madhur Bhandarkar. האיש הזה ידוע בכך שהסרטים שלו עוסקים במציאות החיים בהודו ובסרטים קודמים שלו הופיעו דמויות של נערות בר, מכורים לסמים, זוגות גייז ועוד. בצילומים בחוף ג'והו השתתפו שתי שחקניות הודיות ידועות (כנראה), הבימאי, הצלם ועוד מספר אנשי מקצוע. מסביב לעומת זאת, התגודדו מאות רבות של צופים סקרנים. על מנת שהם לא יפריעו לסט, נמתח חבל ארוך מאוד שהגביל את הכניסה של הצופים הנלהבים לתחום זוית הצילום. הקהל המתגודד שיתף פעולה באופן מעורר השתאות ולמרות שכולם נדחקו לתפוס מיקום טוב לצפייה, בצמוד ממש לחבל, הם עצמם החזיקו אותו ומנעו מעצמם מלהתקרב לשתי הכוכבות.

השחקניות צולמו בסצינת שיחה "אינטימית" על חוף הים, הוא הושבו לבושות טיפ-טופ על שטיחון מטופח, שני זוגות נעלי העקב (18ס"מ) מקטיפה אדומה ומזאמש תכלת נוקו היטב והונחו בצד באלגנטיות, על החול, שתיהן היו מאופרות באופן מושלם והחוף ברקע נראה ריק לגמריי ונקי. אני מציינת את הפרטים האלה כי הסרט אמור להיות ריאליסטי, ממש יומיום מומבאי אבל בבוליווד, (כמו בהוליווד?) גם הריאליזם עובר סינון קפדני, נקוי, ציחצוח, ונמרח בקצת וזלין בשביל הברק. בכל אופן, היה נחמד לשבת ולפטפט בין הטייקים עם הבמאי ולפנטז על חיבור אפשרי בין הקולנוע הישראלי לבוליווד...

ועוד משהו בעניין חיבורים בין ארצות: בית הספר של אליה שייך לקבוצת בתי ספר בינלאומיים שחולקים פעילויות משותפות- אם זה בתחרויות ספורטיביות ואם בפעילויות אחרות. השבוע, במשך 4 ימים ארח בית הספר ממומבאי ילדים מבתי ספר בינלאומיים בקולומבו (סרילנקה), צ'נאי (דרום הודו) ודאקה (בנגלדש) במסגרת פסטיבל אמנות. ילדים שלומדים אומנות בפורמט מוגבר מארבעת בתי הספר נפגשו וחוו אמנות יחד. אנחנו ארחנו שתי בנות מסרילנקה, אחת ממוצא גרמני והשנייה ממוצא אוסטרלי. שתיהן היו חמודות להפליא וכולן (כולל אליה) נהנו מאוד מסיורים בגלריות, נסיעות לאתרים מפורסמים (לצילום), עבודה בסדנאות, מפגש עם אמנים ועוד. חוויה נהדרת שמידי שנה מתקיימת בבית ספר אחר, והשנה הרווחנו אנחנו מהארוח.

ואחרון, ביום חמישי התקיים טקס הסיום של הפרויקט שסיפרתי עליו - של החברה הישראלים שבאו להתנדב בסלאם כחלק מ"הטיול הגדול". הטקס היה מקסים והחגיגה היתה אמיתית. עשרות הורים הגיעו למתנ"ס שנצבע בלבן וקושט, וישבו צופים בילדים שלהם שרקדו ושרו באנגלית. כמה מהילדים ממש זרחו שם על הבמה וההורים - אימהות בעיקר, מחאו כפיים בהתלהבות. אפשר היה להרגיש עד כמה הקהילה מעריכה את המאמץ. הילדים ממש חיבקו את המתנדבים והיתה שמחה גדולה. אני מצרפת שני צילומים מהארוע המרגש(באמת!).

אז לסיום, אני רוצה לאחל לכולם שנה טובה, מעניינת, שמחה, עם בריאות טובה, מלאה בחוויות טובות ו...חברים (שיגיעו לביקור).

נשיקות וד"ש חם גם מדוידי.

תייש קטן בקרופורד מארקט

---