מומבאי הרחוקה

אהלן,

אז אני משתדלת להמשיך בכתיבה ובמבט של ה"זרה" למרות שאין ספק שהמראות, מדהימים ככל שיהיו, מתחילים להרגיש קצת יותר כמשהו שבשיגרה. זה קורה מהר מאוד בתוך העומס הזה...

אז השבוע השני שלנו נפתח ביום ראשון מרגש לאליה בבית הספר החדש שממנו היא חזרה עם מצב רוח מרומם. המורים בבית הספר כולם צעירים ו"קוליים" והילדים כנראה מאוד פתוחים ונחמדים. גם הימים הבאים היו מעודדים מאוד ולמרות שאין ספק שלא כל יום אליה תחזור מבית הספר עם חיוך מרוח מאוזן לאוזן. הרושם הכללי שלה (ושלנו) מאוד מעודד והיא כבר התחברה עם כמה ילדים ומרגישה שהיא מתחילה להתאקלם.

אני המשכתי בשיטוטיי בעיר וגם הצטרפתי לדוידי לכמה ארועים / קבלות פנים. אחד השווקים שהסתובבתי בו "קרופורד מרקט" מזכיר קצת את דרום תל אביב מבחינת האוריאנטציה ה"מיקצועית" שלו: חנויות של כלי עבודה, חנויות לקולרים לחיות מחמד (למרות שראינו בדיוק שני כלבים הולכים עם הבעלים שלהם, ולעומתם עשרות כלבים שלא שייכים לאף אחד משוטטים להם בנחת), חנות לחבלים, חנות "מהנדסים" עם מנועים קטנים, חנות לבובות דובים ונמרים, ועוד ועוד ועוד... השוק הזה ברובו מוסלמי וממוקמים בו כמה מסגדים יפיפיים... בצד ביובים זורמים וערמות זבל. הצפיפות שם מרשימה ביותר, והיה אפילו רגע שאי אפשר היה לעבור ברחוב מכיוון שנתקעתי בפקק תנועה... של עגלות שנדחפות על ידי סבלים. אם רק מרימים את הראש למעלה ובוחנים את המבנים מבעד ליער חוטי החשמל, האזוב, הסמרטוטים, הסורגים והשלטים המהוהים, אפשר לראות פריטים ארכיטקטוניים מפוארים ומקסימים. עיטורים קלאסיים, קשתות, תבליטי עמודים, קסם קולוניאלי שכמו רוב העיר מכוסה בשכבות של ג'יפה (זה כנראה יהיה נושא חוזר במיילים שלי).

שלשום נסענו בכביש המהיר, שכפי שכבר תיארתי הוא לא מהיר בכלל... באמצע, ברגע מסויים נעצרה התנועה לגמרי ולפנינו ראינו עגלה גדולה, מסביבה עשרות אנשים לבושים בלבן שרים ורוקדים. על העגלה ישב פסל גדול של פיל שמן, ורוד ומקושט, בובה בגודל 1:1 של פיל חי (ואפילו יותר), מעוטרת במחרוזות ותכשיטים לרוב. את בובת האל גאנש, שהגוף שלו אנושי אבל הראש הוא של פיל, הכינו כנראה באחת השכונות המרוחקות, אבל המלווים דחפו אותה ברגל קילומטרים, אל אחת הבמות שהוקמו ברחבי העיר לקראת החגיגות לאל. בעצם כל מומבאי מתכוננת כבר שבועות לחגיגות שיתחילו בסוף החודש. מהקומה ה-21 שלנו אפשר לשמוע, לפעמים ב5 בבוקר, לרוב בערבים עד 11-10 בלילה תזמורות של תופים ושירה. החברה, פשוט מתאמנים לקראת החגיגות... סיפרו לנו גם על מסורת מיוחדת לחג- תחרות של בניית "פירמידות חיות" כאלו שהיינו עושים בסיום כיתה ו' בהופעת הסיום. רק שפה מגיעים גם ל9 "קומות" של בני אדם וקרו מיקרים שילדים נפלו מלמעלה ונהרגו... השנה הממשלה הגבילה את גובה הפירמידות ל10 מטר בלבד(!).

על גאנש אני עוד בטח אספר בהמשך.

בשבת שעברה הסתובבנו קצת בגלריות וראינו כמה תערוכות יפות, חלקן של אמנים שמגיעים ממדינות אחרות בהודו (רג'אסטן, אוטר-פראדש ועוד), וחלקן של אמנים "מקומיים". מרתק לראות את הסגנונות, וגם לראות אמנות עכשוית עם ניחוח וצבע הודי. אמנית אחת, בחורה צעירה מכפר קטנטן המרוחק 8 שעות ממומבאי, הציגה תחריטים נהדרים שהיא יוצרת בסדנה שהיא בנתה בכפר שלה.

טוב, אז אני אסיים כאן, ואמשיך בקרוב.

נשיקות רבות, מתגעגעת

גאנש על המשאית

פרות בדוכן ה-"Fruit Walla"

המכבסה - "דובי גאת"